כתיבת “סיפורו של חפץ” שונה מהכתיבה המוכרת של סיפור. מצד אחד זוהי כתיבה עיונית, תיעודית, אך מצד שני היא מספרת סיפור ומחוברת לרגשות.
הסיפור התיעודי ייכתב בעקבות ראיון של התלמיד/ה עם סבא או סבתא או מבוגר משמעותי לו.תיעוד הסיפור בשיח מקדים ואחר בכתיבה מאפשר למורה לפתח את מיומנויות השפה.
קישור למדריך למורה:
https://docs.google.com/document/d/1QxNMt20-cqIQ1gEyRgAwJyZPw2yQ9zEf/edit
-הכרות עם התוכנית ומהותה
-הראיון ככלי להפקת/לאיסוף מידע (מהו ראיון, הכנה לראיון באמצעות סימולציות…)
– עריכת ראיון עם סבא/סבתא ותיעודו
– כתיבת תיאור החפץ והסיפור של החפץ(טיוט, הערכת עמיתים, שכתוב)
– הצגת החפץ בפני קהל (פרסום באתר אינטרנט, מצגת שיתופית, תערוכה בית ספרית)
הנחיית התלמידים לעריכת ראיון,לכתיבה תיעודית,הוראת הסוגה כולל פנייה לרגש הקורא ולסקרנותו.
הנחיית התלמיד בארגון הסיפור באופן קולח ומדויק מבחינה לשונית.
יצירת קשר עם מבוגר משפחתי שיספר את הסיפור של החפץ
העלאת הדברים הדבורים לתוצר כתיבה