כתיבת “סיפורו של חפץ” שונה מהכתיבה המוכרת של סיפור. מצד אחד זוהי כתיבה עיונית, תיעודית, אך מצד שני היא מספרת סיפור ומחוברת לרגשות.
הסיפור התיעודי ייכתב בעקבות ראיון של התלמיד/ה עם סבא או סבתא או מבוגר משמעותי לו.תיעוד הסיפור בשיח מקדים ואחר בכתיבה מאפשר למורה לפתח את מיומנויות השפה.